פסק-דין בתיק ת"ק 013350/01

1.        התובע הינו בעלים של רכב מסוג  לנצ'יה [להלן: "הרכב"] אשר הוחנה על ידיו ביום 23.2.00 בצמוד למדרכה מול בית מספר 8 ברחוב יהודה המכבי בת"א.

הנתבע נהג במועד הנ"ל במשאית  אשר היתה מבוטחת אצל הנתבעת מספר 1 [להלן : " אליהו"] וזאת בפוליסה לביטוח כלי רכב פרטי ומסחרי עד 4 טון [להלן:"פוליסת אליהו"].

המשאית גררה אחריה נגרר (להלן: "הנגרר") אשר היה מבוטח אצל הנתבעת מספר 2 [להלן: "כלל"] וזאת בפוליסה לביטוח נגררים [להלן: "פוליסת כלל"].

במהלך הנסיעה, ככל הנראה בשל רתימה של הנגרר למשאית אשר לא בוצעה כיאות ועליה על מהמורה -  ניתק הנגרר מהמשאית ופגע ברכב [להלן: "התאונה"].

התובע פנה לכל אחת מהנתבעות בנפרד בדרישה לפצותו על נזקיו אך כל אחת מהן הפנתה את התובע אל המבטחת האחרת ובעקבות זאת נאלץ התובע להגיש את תביעתו.

2.        עיון בפוליסת אליהו וברשימה שצורפה לה מלמד כי  סעיף 17לפוליסה מונה  מספר שימושים במשאית לרבות "גרירה בשכר".

החריגים המפורטים בסעיף 18 לפוליסה אינם רלבנטיים לענייננו.

עיון בפוליסת כלל וברשימה לפוליסה מלמד כי חל פרק 6 לפוליסת כלל בלבד. פוליסת כלל שהוגשה לתיק בית המשפט אינה שונה מפוליסה החלה על משאיות ונראה כי המדובר בפוליסה אחת המתאימה הן למשאית והן לנגרר, הכל על פי נסיבות העניין.

כלל טענה כי התאונה נגרמה עקב אי רתימה כיאות של הנגרר למשאית. כן נטען כי "...למעשה הנגרר, לאורך כל הדרך היה בשליטתו וברשותו של נהג המשאית, וניתק בשל רשלנותו. הנגרר לא היה יכול להגיע לאן שהגיע ללא התרומה של הגורר לתאונה זו ...".

כן הוסיפה וטענה כלל בצטטה מפסק דינה של כב' השופטת נועה גרוסמן בת.א. 73712/99 הכשרת הישוב נגד אליהו בו נקבע כי :

"....הנגרר הוא החלק הפסיבי בין שתי היחידות ... הנגרר פגע ברכב התובעת שכן כוון באופן לא נכון על ידי הגורר ונהגו הנתבע 1 . כתוצאה מכך אין להשית את האחריות לתאונה על הנגרר, אלא על הגורר כמי שכיוון אותו לביצוע החבלה... אין להשית אחריות משפטית על מבטחת הנגרר. ביטוח הנגרר נעשה לא לצורך כך, אלא לצורך עוולות נפרדות שעשוי לבצע הנגרר כגון התדרדרות בדרך...".

3.       מעדותו של הנתבע עולה כי התאונה אירעה, ככל הנראה, בשל רשלנותו של הנתבע, או מי מטעמו, בעת רתימת הנגרר למשאית, [לרבות רשלנות הנתבע אשר לא ווידא טרם הנסיעה כי הרתימה בוצעה כיאות ],  וכן, יתכן כי עליית הנגרר על מהמורה היוותה את הטריגר שגרם להתנתקות הנגרר מהמשאית. יצויין כי המשאית והנגרר נסעו, עד למקום התאונה, כקילומטר אחד דבר שיש בו כדי לתמוך בסברה כי ניתוק הנגרר נגרם עקב כך.

להערכתי, רשלנות הנתבע, בין ברתימת הנגרר ובין באי בדיקת תקינותה טרם נסיעתו, היא זו שגרמה, בסופו של דבר, לאירוע התאונה.

חיזוק לכך אני מוצא בדברי הנתבע אשר העריך כי "... הנגרר יכול לנסוע אחרי הרכב למרות שאין "קליק" וזאת כאשר כובד הנגרר מונח על הוו המחבר עד לרגע שבו יש טלטול חריג".

בנסיבות אלו אני מעריך כי באם הנגרר היה נרתם כיאות למשאית לא היתה נגרמת התאונה.

ניתן להטיל על מזיק אחריות בנזיקין כלפי ניזוק וזאת בגין מעשה נזיקין שהוא חב כלפיו. לשם כך, רכש הנתבע אצל כלל את הכיסוי לפי פרק 6 לפוליסה, דהיינו, "ביטוח חבות כלפי צד שלישי (נזקי רכוש)". אם וככל שמוטלת על הנתבע חבות בנזיקין כלפי התובע בגין השימוש בנגרר - על כלל לשאת בחבות זו.

במילים אחרות, אם לא מוטלת על הנתבע חבות בנזיקין כלפי התובע בגין השימוש בנגרר, דהיינו בגין נסיעתו על המהמורה, אין כלל חייבת בפיצויו של  התובע. לעניות דעתי, עצם נסיעתו של הנתבע על המהמורה, אשר ניתן היה לגלותה רק בדיעבד, אינו עולה כדי מעשה רשלנות שבנזיקין ומכאן כי אין בו כדי להטיל חבות על הנתבע ועל כלל.

פוליסת אליהו מעניקה כיסוי לאחריותו בנזיקין של הנתבע כלפי התובע בכל הנוגע לרתימת הנגרר למשאית.

אני דוחה את תביעת התובע כנגד כלל וקובע כי האחריות לתאונה מוטלת על הנתבע  וכי הוא חב , ביחד ולחוד , עם אליהו לנזקי התובע כפי שיפורטו להלן.